הרגע הזה,
שאת שומעת את הקול הזה בראש שאומר לך מילים
בדיוק הפוכות ממה שהיית רוצה לחשוב
״את לא יכולה,
את לא מספיק טובה,
את נשמעת מטופשת,
תוותרי.״

לפעמים מול המשפחה הוא יאמר לך:
אף אחד לא רואה אותך
תמיד זה ככה,
שום דבר אף פעם לא..
עוד פעם הוא..

ואז את נעלבת. כועסת. משתבללת. מתעצבנת

נהיית כל מה שאת לא רוצה להיות
ונשמעת בדיוק כמו שאת לא רוצה להישמע

ולך…

לך יש שתי אופציות במצב הזה.

לוותר או להלחם

המלחמה היא לא פיזית, היא לא דורשת ממך לרוץ יותר מהר או להרים משקולות
המלחמה היא בפנים.
בראש, בלב.
כי רק את יודעת מה את אומרת לעצמך
ורק את יכולה להגיד לקול הזה-לא עכשיו. זו לא אני,
זה לא נכון.