אין דבר כזה למצוא חן בעיני כולם, כל הזמן.
כן, ממש ככה, זה פשוט לא אפשרי.
הנסיון הזה לצאת בסדר עם כולם, הוא חסר סיכוי.
תמיד יהיה מישהו שפחות יתחבר אלי, שלא יסכים איתי לפעמים שאו שיראה דברים אחרת ממני.
גם אם הוא מאוד אוהב אותי, גם אם הוא מעריך אותי.
אפילו האנשים הכי נחמדים וטובים בעולם, לפעמים נעלבים ולפעמים מעליבים.
להפך, ככל שאת יותר מחוברת למי שאת, יותר ייחודית ומביאה את הגוונים המיוחדים שלך – יהיה מי שפחות יתחבר לזה.
זה ככה בכל דבר שקשור לטעם אישי.
ככל שלדבר יהיה גוון אחיד יותר, רגיל, ניטרלי, סביר להניח שיותר אנשים יחבבו אותו – כמו לחם פשוט או תפוח.
לעומת זאת, תחשבי על אבוקדו, קלמנטינה, קימל, ככל שמשהו יותר מובחן, התגובה אליו תהיה יותר מוגדרת, יותר אנשים יאהבו או לא יאהבו.
אבל, זה שאני לא אוהבת ריח של קלמנטינה, זה לא אומר שאני חושבת שצריך להוציא קלמנטינות מחוץ לחוק..
וזה שאני לא אוהבת אבוקדו, זה לא אומר שהאבוקדו לא טוב, זה רק אומר שאני לא אוהבת אבוקדו.
זה שמישהו לא אוהב משהו שאמרתי, או איך שאני נראית, זה מבטל את הקיום שלי בעולם ואת זה שאני טובה?
זה לא.
ברגע שאני מחליטה להיות אני, ומרשה לעצמי להיות אני, בהכרח יהיה מי או יהיו זמנים שזה לא ימצא חן.
זה בהכרח יבוא ביחד, וזה משהו שאני צריכה להיות פתוחה להסכים לקבל.
נכון שיש לזה מחיר שככל שאני אהיה יותר אני יש יותר סיכון שיהיה מי שלא יאהב, אבל מה עם כל מי שכן יאהב? מה עם כל מי שפתאום יזכה להכיר אותי כמו שאני? ליהנות מכל מה שיש בי לתת?
לקבל את זה שאפשר לאהוב אותי גם אם אני לא מושלמת זה בעצם לאפשר לאחרים לאהוב אותי בצורה מושלמת, פשוטה, כמו שאני באמת רוצה.
מאחלת לנו להיות אהובות בעיני עצמינו קודם כל ומשם, זה רק מעגלים של עוד ועוד שפע וטוב.
ריעות