לכל אחת מאיתנו יש סגנון התנהגות שהיא שולפת,
לרוב בלי לשים לב,
בזמן בלחץ, בזמן של אי נוחות, אי וודאות או פחד.
עם המציאות ההזויה והלא רגילה ולא צפויה שאנחנו נמצאות בה,
בתוך התחושה הלא נוחה של החששות, של האי ודאות, בין מה שהייתי רוצה לבין מה שמתרחש,
המנגנון הזה פועל אצלינו ביתר שאת.
אז איזה טיפוס את כשזה מגיע לשינוי או אי ודאות?
*הסגנון ה – תוקף ? : 'תוקפת' את הסוגיה, תחושה פנימית של תלונה, אין כח לזמנים האלה, אין לי כח לעצמי, אין לי מושג מאיפה בכלל להתחיל להתמודד עם זה ואני לא מצליחה באמת להעביר הילוך ולהיות פעילה ויעילה, מחשבות רעות ועייפות על עצמי או על אחרים..
דיבורים פנימיים של תמיד.. ואף פעם לא.. ואוף..
*הסגנון ה – בורח ? : בורחת לעשייה, לפעולה, העיקר להרגיש שאני עושה משהו, או להיות עסוקה עסוקה, כי כשאני בשקט עצמי, מתחילות המחשבות.. ולזה- אין לי כח..
*הסגנון ה – קופא ⛄ : תחושה של חוסר אונים, נראית כאילו אדישה, מרגישה שלא מצליחה בכלל לקלוט מה קורה איתי בימים האלה, כל הדיבורים מתרחשים מחוץ אלי..
אבל מתחת לפני השטח.. סערה..חוסר שקט, מרגישה שעומדת להתפוצץ ורק בא לי לבכות..
*הסגנון ה – מתנחמד ? : חייבת להיות בסדר עם כולם, לרצות, להתמסר, ובימים האלו בשביל להרגיש נח עם עצמי, ולהחזיר לעצמי את תחושת הבטחון – עוד יותר – לתת ולתת, בלי להיות יכולה לעצור לבדוק מה אני רוצה, מה טוב לי בכל הסיפור הזה.
כל אחד מסגנונות התגובה האלה, נולד אצלנו אי שם במהלך הדרך, והוא נמצא בתוכנו בשביל לשמור עלינו.
✨ רק שיש משהו חשוב שאנחנו לא תמיד זוכרות✨ –
אנחנו כבר לא ילדות קטנות,
יש לנו היום הרבה יותר כוחות בתוכינו,
לצמוח, לשמור על עצמינו, להיות פחות חוששות, פחות הגנתיות, יותר בטוחות ומוגנות.
למצוא מה אנחנו צריכות כדי להרגיש בטוחות או כדי להירגע,.
לבחור את ההתנהגויות שלנו ולא רק להגיב באוטומט..
זמנים כאלה, שבהם המציאות הרגילה שלנו מתערערת, הם זמנים שבעצם מחייבים אותנו לגדול.
להתרחב.
להיות יכולה להיות גם וגם, לנוע בין הדברים. להיות קצת מכוונת פנימה וקצת החוצה, קצת רחבה וקצת מוגבלת, קצת שומרת על גבולות וקצת גמישה, גם קצת לחוצה וגם מלאה באמונה.
מאחלת לנו שיהיו לנו ימים שמפגישים אותנו עם עצמינו, שלא ניתן להזדמנות המיוחדת הזו לחמוק ממנו, ונאפשר לעצמינו להרפות קצת מהשגרה, להתמקד פנימה, וקצת לעצור.
ריעות