יש מי שטוען ש"לשחק אותה" בטוחה בעצמי – זה לא עובד.
יש מי שטוען, שאם אני אעשה את זה, מבחוץ, אם אחייך, אסתכל לאנשים בעיניים, אדבר בחופשיות, אני רק אפתח פוזה של בטוחה בעצמי מבחוץ, אבל מבפנים, אני אמשיך להרגיש לא שווה.
או שמרוב פוזה- אסתכן בעודף בטחון עצמי, ואולי אפילו אגדיל את עצמי דרך הקטנה של אחרים.
יש מי שטוען, שמה שחשוב זה לקבל את עצמי כמו שאני.
לפרגן לעצמי, להכיר את עצמי ואת הכוחות שלי.
ואני אומרת, מנסיון,
בטחון עצמי בונים גם מבחוץ וגם מבפנים.
בטחון עצמי הוא השילוב המנצח בין אהבה לעצמי לבין ההרגשה שאני מסוגלת.
השילוב
בין היכולת לפעול,
לקפוץ למים, להתנסות, להעיז לעשות דברים שאני לא רגילה אליהם, כמו לדבר עם אנשים חדשים, ללמוד דברים חדשים
לבין היכולת לקבל בקורת, לטעות, לפעמים אולי גם לפגוע ולבקש סליחה.
השילוב הזה הוא המנצח – לא רק במובן של נצחון, של להשיג את מה שאת רוצה, אלא גם במובן של תזמורת. ???
שילוב שמנצח על כל הכוחות, הקולות והצדדים בתוכך, ונותן לכל קול את המקום שלו, באיזון, בלי לדרוס קול אחר, בהרמוניה.
בטחון עצמי הוא שריר שניתן לפתח ולאמן, ואי אפשר להתאמן בלי לעשות את התנועות, בלי לזוז.
ונכון, פיתוח שריר לוקח זמן. יש התכווצויות שרירים, לא תמיד יש חשק לתרגל (בדרך כלל אין), אבל אחרי שמתאמנים, זה מרגיש נהדר.
לסיכום, אני מאחלת לך להעיז לקפוץ למים, אבל להיות סלחנית כלפי עצמך גם אם נכנסו לך מים לאף, גם אם נחנקת לרגע, גם עם עשית שפריץ ממש גדול ולא אלגנטי ?
ריעות