יש מי שטועה לחשוב שמופנמות וביישנות הן אותו הדבר.
זו טעות מהותית.
מופנמות – היא סגנון אישיות.
ביישנות זו צורת התנהגות.
אישיות מופנמת, היא מכלול של תכונות אישיות מיוחד במינו.
ידעת שסגנון אישיות הוא תכונה מולדת?
יש אנשים שנולדים עם אישיות יותר מופנמת ויש אנשים שנולדים עם אישיות יותר מוחצנת.
אפילו בתוך המח שלנו רואים את ההבדלים.
אנשים מופנמים נולדים עם מערכת "בלם", התגובה הטבעית של המח שלהם היא ללחוץ על הברקס.
אנשים מוחצנים נולדים עם מערכת "גז", התגובה הטבעית של המח שלהם היא ללחוץ על דוושת הגז.
לכן, אנשים מופנמים נוטים להיות מחושבים יותר, שקולים יותר ורגישים יותר.
אנשים מופנמים הם אמנים בהקשבה, פשוט כי הם נוטים לעצור ולשמוע מה הצד השני אומר.
הם נוטים לעצור, להתבונן ולהקשיב, לסביבה, לרגשות של אחרים ולרגשות של עצמם.
אנשים מופנמים הם לא בהכרח ביישנים.
המשמעות של המילה מופנם היא – כלפי פנים, כלפי העומק, כלפי ההקשבה, כלפי הרגישות.
אז מתי מופנמות הופכת לביישנות?
מופנמות הופכת לביישנות, כאשר אנחנו עוצרות הרבה מדי.
כאשר אנחנו רגישות יתר על המידה.
כאשר אנחנו קשובות לקולות מבחוץ בווליום גבוה מדי.
כשמשהו בדרך שלנו מהבפנים החוצה- נתקע.
כשיש לנו חוויה של רעש גדול מדי.
ובעיקר, כשאנחנו לא מכבדות את עצמינו ולא מעריכות כמה מדהים זה להיות אדם מופנם.
כמה העולם זקוק לאנשים משתי הסוגים, כמה העולם זקוק לאנשים שמומחים בלהיות נאמנים, מקשיבים, קשובים, יסודיים.
כשאנחנו לא מעריכות את מי שאנחנו,
כשאנחנו משוות את עצמינו למישהו שהוא שונה מאתנו,
מישהו שנולד עם מערכת "גז"
אנחנו מרגישות איטיות יותר, פחות מרשימות, פחות מוצלחות, פחות משמעותיות.
וזו טעות.
אנחנו לא פחות, אנחנו פשוט יותר בשקט, יותר ביסודיות, יותר בעומק, ופשוט קצת אחרת..
בפשטות, להיות שקטה, קשובה, רצינית – זה מדהים.
להיות מופנמת – זו ליגה.
עכשיו כשאת מבינה שלהיות מופנמת – זו בעצם כותרת לכל התכונות המיוחדות שאת אוהבות בעצמך, ושלהיות ביישנית – זו כותרת להתנהגויות שאת פחות מרוצה מהן.
אני מזמינה אותך להתחיל לחגוג את מי שאת, לכבד את מי שאת –
ולאתגר את הביישנות שלך מתוך הערכה לשקט שבך ולמי שאת ולא מתוך השוואה לאחרים.
חבל שהעולם יפסיד אותך!
אני מאמינה בך לגמרי,
בהצלחה!
ריעות.