לכבוד שבת – סיפור שאני מאוד אוהבת – שהופיע בטור של אביגיל מייזליק.
ממש שווה קריאה – תהני! ?
"לאורך השנים, הייתה לי מערכת יחסים מאד קשה וטעונה עם אמא שלי. היא תמיד ראתה את כל החסרונות שלי והדגישה אותם בכל דרך שרק יכלה. לידה תמיד הרגשתי כל כך גרועה, כל כך לא מוצלחת. ולמרות שבמקומות אחרים דווקא הצלחתי, גם בחיי הנישואין שלי ברוך השם, גם עם הילדים – אבל עם אמא הקשר נשאר כל החיים מאד כאוב ומסובך.
"עשיתי מאמצים רבים כדי לשנות את היחסים. הרבה מאד הרצאות שמעתי וניסיתי ליישם, פה ושם היו גם התקדמויות, אבל לרוב זה נשאר תקוע. כל ביקור של אמי בביתי, הכניס אותי ללחץ נוראי. הייתי מעמידה את כל הילדים והבית למסדר, כשאני מודאגת ועצבנית ומנסה לסדר את הכל – וכמובן שאמא תמיד הצליחה למצוא משהו להעיר עליו, לא משנה כמה טרחתי. היא הייתה מעירה, אני הייתי מגיבה בחריפות, ואז נהייה בינינו אותו פיצוץ קבוע ומוכר מידי, שבסופו בדרך כלל יצאתי מהחדר, הלכתי להירגע וחזרתי רק אחרי פרק זמן, אך שנינו כבר היינו מצוברחות וחמוצות.
יום אחד בעלי הציע לי ללכת לדבר עם רבנית מסוימת. ידעתי עליה שהיא אישה צדקנית ועמוקה מאד ושיש לה סיעתא דשמייא מיוחדת בענייני שלום בית. בעלי טען ששלום בית זה לא רק בין איש לאשתו, זה יכול להיות גם בין אמא לבת, ואולי תהייה לה עצה בשבילי.
החלטתי ללכת. אחרי שניסיתי כל דבר אחר, אולי דווקא הרבנית תעזור.
"הרבנית הקשיבה לי במשך זמן רב וראיתי את ההבנה והשתתפות שלה איתי, וזה מאד ריגש אותי. לבסוף היא אמרה לי דיבור מאד מיוחד – 'תדעי לך, שהשורש של כל הבעיה שלך עם אמך היא שאינך מעלה את עצמך לכף זכות'. בהתחלה חשבתי שהיא מתכוונת שאני לא מעלה את אמי לכף זכות. אבל היא חזרה ואמרה 'לא את אמך – את עצמך את אינך מעלה לכף זכות'. לא הבנתי למה הכוונה.
"הרבנית הסבירה לי שכשם שאנחנו מצווים להעלות את כל אחד לכף זכות, כך אנחנו צריכים להעלות את עצמנו לכף זכות. דווקא במקומות שקשה לנו בהם, ואנחנו בטוחים שאין בנו אפילו נקודה אחת טובה, שנדמה לנו שהכל רק שחור. אם נצליח למצוא נקודה אחת טובה ולהיאחז בה – משם כבר יוכל להבנות בניין שלם. בתוך הסיטואציה הקשה ביני לבין אמי האשמתי תמיד את עצמי והייתי בטוחה שאני פשוט בת איומה. הרגשתי שבעצם הכל בגללי. למרות שכעסתי מאד על אמא שלי – הכעס בעצמו גרם לי להרגיש אשמה נוראית ובגלל זה תמיד חשבתי שאני לא בסדר. שאני עוברת על מצוות כיבוד אם.
"העצה של הרבנית הייתה פשוטה – 'תתחילי להעלות את עצמך לכף זכות. ממש כשם שאת מעלה את האחרים. והכי טוב לעשות את זה בזמן של ריב עם אמא. ללכת הצידה, ולהעלות את עצמך לכף זכות'.
"כעבור שבוע אמא הגיעה. כמובן שהכל חזר על עצמו באותה צורה. שוב היא העירה ופגעה ואני עזבתי את החדר נעלבת כולי. הלכתי לחדר אחר, והחלטתי לנסות העלות את עצמי לכף זכות. הרגשתי כל כך איום ולא הצלחתי לחשוב שיש בי משהו טוב באותו רגע. אבל בכל אופן אמרתי לעצמי בשכל, לא בלב, שאני דווקא כן בת טובה, אני מאד מאד רוצה לכבד את אמי וזה באמת קשה במציאות של ביקורת תמידית כזו לתפקד. ואף על פי כן אני ממשיכה להתייחס אליה יפה, ממשיכה לנסות לשמח אותה.
אחרי שאמרתי את זה הרגשתי קצת יותר טוב וחזרתי לחדר.
"אמא שלי הסתכלה עלי ואמרה: 'את יודעת, את כזו בת טובה, את כל כך מכבדת אותי תמיד. אני יודעת שאני לא אמא קלה, תמיד אני מבקרת אותך וזה לא פשוט, ולמרות הכל את ממשיכה להזמין אותי ולעשות כל מה שאת יכולה כדי לשמח אותי'. הייתי המומה. אלו היו אותן מילים בדיוק שבהן העליתי את עצמי לכף זכות! מאותה נקודה מערכת היחסים בינינו רק עלתה ועלתה, והיום, ברוך השם, אנחנו במקום אחר לגמרי".
******
?אז מה את לוקחת מזה?
אני מזמינה אותך לחשוב על סיטואציה או מישהו שאת מרגישה מולם קטנה, מרגישה לא טוב.
******
✏פשוט תעתיקי את המילים – ותעשי להן התאמה לעצמך – תעלי את עצמך לכף זכות!
הנה המילים:
"אני דווקא כן בת טובה, אני מאד מאד רוצה לכבד את אמי וזה באמת קשה במציאות של ביקורת תמידית כזו לתפקד. ואף על פי כן אני ממשיכה להתייחס אליה יפה, ממשיכה לנסות לשמח אותה"
⭐ אשמח לקרוא אותך – תשלחי לי מה שכתבת?
שבת שלום!
ריעות